החלטה
1.לפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "העירייה") להורות על סילוק התביעה שהוגשה ע"י התובעת (להלן: "משען") על הסף מחמת התיישנות התביעה ככל שהיא עוסקת בהשבת סכומים שנגבו ממשען לפני 13.9.2005 ולחלופין, שיהוי. כן מבוקש לדחות את הסעד של מתן חשבונות בגין אי התקיימות התנאים הנדרשים ובשל אי ציון הסכום המשוער הנתבע ודחיית התביעה בכלל, ותביעת השבת אגרת המים בפרט, בשל העדר פירוט נדרש.
2.עסקינן בתביעה כספית על סך 8,000,000 ₪ להשבת "אגרת שירותים" שנגבתה ע"י העירייה. כן מבוקש צו למתן חשבונות בו תידרש העירייה ליתן פירוט מלא ומדויק בנוגע לכמות המים בה חויבה משען על ידה במהלך שבע שנים שקדמו להגשת התובענה ובהתאמה להתיר למשען לתקן את כתב התביעה.
בכתב התביעה נטען כי עד לשנת 2000 השיתה העירייה על משען תשלומים בגין "אגרת שירותים" ובמהלך השנים 1993-1999 שילמה משען לעירייה תשלומים בגין "אגרת שירותים" בסך של כ- 19,098,878 ₪, בערכים נוכחיים. "אגרת השירותים" בוטלה בשורה של החלטות וערכאות ביהמ"ש אף הורו על השבת כספים ששולמו ביתר.
לטענת משען, לכל המאוחר ביום 18.6.01 משען העלתה בפני העירייה את דרישתה להחזר של "אגרת שירותים" בהיותה בלתי חוקית ויתכן שאף היתה פניה קודם לכן .
ביום 29.10.07 העירייה החליטה להגיע להסדרי פשרה עם גופים שונים אשר שילמו "אגרת שירותים" עפ"י קריטריון לפיו יושבו 35% מסכום התביעה שלא חלה עליה התיישנות, רק למי שהגיש תביעה לביהמ"ש.
משען טוענת כי עמדה לראשונה על החלטת העירייה מהאמור בתגובת העירייה לעת"מ 1078/08 ואולם מידע מלא ושלם בדבר החלטת העירייה והסכמי פשרה שנחתמו הגיעו לידי משען רק בסמוך ליום 26.10.2010 לאחר הליך שנוהל לפי חוק חופש המידע.
לטענת משען, עצם ההבחנה בין הנישומים רק לעניין שאלת עצם הגשת התביעה לביהמ"ש מהווה הפליה לא ראויה ולא סבירה ומדובר בהתנהלות פסולה של העירייה, המהווה הפרה של חובת ההגינות ותום הלב. אשר על כן, לטענת משען, יש להשיב לה בגין רכיב זה בתביעה סך של 7,546,421 ₪ שמהווה 35% מסכום התביעה ש"לא חלה עליה התיישנות" ביום 18.6.01 (דהיינו 35% מהסכומים ששולמו החל מיום 18.6.1994).
עוד נטען כי העירייה חישבה את הריבית על חובות בפיגור שלא כחוק (עפ"י שיטת "ריבית דה ריבית") ועסקינן בסכום של 500,000 ₪.
3.תמצית טענות העירייה:
א.אף אם תתקבל טענתה של משען ותוחל עליה החלטת ועדת הפשרות מיום 29.10.07, לא יהיה בכך כדי לזכותה בסעד ההשבה לו היא עותרת, שכן במועד קבלת החלטת ועדת הפשרות, בוודאי במועד הגשת תביעה זו, התיישנה זה מכבר תביעתה של משען. לפיכך, אין כל טעם בניהול הליך סרק.
בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") עילת התביעה נולדה במועד תשלום הכספים שלהשבתם עותרת משען (18.6.94-22.7.99). בין אם תיבחן סוגיית ההתיישנות במועד החלטת ועדת הפשרות (29.10.07) ובין אם נבחן אותה במועד הגשת התביעה (12.9.12) המסקנה תהא כי תביעתה של משען התיישנה עוד טרם שני מועדים אלה ועל כן, יש לדחותה על הסף.
ב. משען מתארת בכתב התביעה את מערכת היחסים בין הצדדים ואת ההליכים שהתנהלו ביניהם במשך השנים כדי לנסות ולהתגבר על טענת ההתיישנות אך מדובר בטענות בעלמא חסרות כל פירוט מינימאלי נדרש או כל אסמכתא ואין בהן כדי להתגבר על טענת ההתיישנות.
ג.הסכם הפשרה בע"א 5687-10-10 לא התיר למשען להגיש את תביעת ההשבה דנן; מחיקת העתירה בעת"מ 14807-12-10 לא התירה למשען להגיש את העתירה דנן; בין העירייה למשען לא היתה כל הסכמה לדחיית המועד להגשת התביעה להשבת אגרת השירותים;
טענתה של משען משוללת כל הגיון עסקי או ציבורי; טענת משען בדבר הסכמה לכאורה הועלתה לראשונה רק בפניה מיום 31.1.07, לאחר שתביעת משען התיישנה; אין כל זכר לטענת משען בדבר ההסכמה בין הצדדים בבקשת רשות להגן שהגישה בת"א 42322/01; משען טענה בעת"מ 1076/08 טענות המנוגדות לטענת ההסכמה, לכאורה, בין הצדדים; חובה של משען לא נמחק והעירייה שלחה למשען תזכורות על החוב; העירייה נקטה במשך השנים בהליכי גביה כנגד משען.
העירייה טוענת כי בכל אותן שנים הגם שמשען סירבה להסדיר את חובותיה לעירייה, מעולם לא נטען על ידה כי העירייה מנועה מלנקוט נגדה הליכים בשל הסכמה כלשהי בין הצדדים להימנע מנקיטת הליכים הדדית האחד כנגד משנהו.
ד.טענת ההתיישנות חלה גם ביחס לתשלומים הנוספים אשר השבתם נתבעת ע"י משען, ששולמו על ידה עובר ליום 13.9.05.
ה.משען עותרת לצו של מתן חשבונות ביחס לאגרת המים אשר שולמה על ידה בנימוק ש"עסקינן במידע המצוי במחשבי העירייה הכולל מידע".
בטענה לאקונית זו לא ניתן להצדיק סעד של מתן חשבונות ומשען לא הצביעה על כל טענה אחרת למתן הסעד האמור.
לא קיימת בין הצדדים מערכת יחסים מיוחדת ומשען לא הצביעה על מערכת יחסים כזו בין הצדדים.